<h1>ראבי"ה סימן תרמ"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
אמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא מאני משתיא במטללתא חצבא ושחיל בר ממטללתא ושרגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה לבר ולא פליגי הא בסוכה גדולה והא בסוכה קטנה. ובהלכות גדולות ובספר הישר מפרש מאני מיכלא עריבות שלשין בהם ומחמיצים, ואין דרכם להיות בבית, והילכך לא הוי תשבו כעין תדורו, ולאו טעמא משום מאיסותא. אבל קערות לאחר שאכלו שרי לאטמוני בסוכה. ושרגא לאו ממילתא דרבא, אלא תלמודא [קאמר לה], ולא משום מאיסותא, אלא אפילו שרגא דדהבא או חדשה, אלא משום שבסוכה קטנה מיבעית ונפיק, מה שאין כן בסוכה גדולה שיש מקום לראשו ורובו ושולחנו, וגם לא ממעט לשיעורא. והיינו דאמרינן [בפרק לולב וערבה] [מ"ח ע"א] אין לו מקום להוריד מהו רב אמר פוחת בה ארבעה רבי יהושע בן לוי אמר מדליק בה את הנר, למעט את שיעורה, ופריך תינח בסוכה קטנה בסוכה גדולה מאי איכא למימר דמעייל לה מאני מיכלא כדרבא, מכלל [דשרגא] לא אמרה רבא. ונקיט שרגא משום דממעט בשיעורא, אבל מאני מיכלא לא ממעט אלא שאין ראוי להיות בה.
ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. תנא משתסרח המקפה של גריסין. אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף נשב זיקא וקא מייתי ציבותא אמר להו רב יוסף דלו לי מאני מהכא א"ל והא תנן משתסרח המקפה א"ל כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי לי.
